קמבודיה מזוהה עם מעשי אכזריות וטבח שהתבצעו בתחילת שנות השבעים על ידי שלטון הקמר רוז'. כיום מבקרים בה כל שנה כמיליון תיירים, שזוכים לטיול קסום, מלא בהיסטוריה, נוף ירוק של יערות עד טרופיים (המהווים כשישים אחוז משטחה), חופים תכולים במפרץ תאילנד על הים הסיני והחשוב מכל: קומפלקס המקדשים הגדול והנפלא באנגקור.
זו אחת המדינות הקטנות והקסומות במזרח הרחוק של דרום יבשת אסיה. על אף ואולי בשל העוני הכבד השורר במדינה, פגשתי שם את האנשים האדיבים, הביישנים והחייכנים ביותר במזרח אסיה. קמבודיה גובלת עם תאילנד ממערב, לאוס מצפון ורצועה ארוכה של וייטנאם סוגרת עליה ממזרח. בחלקה הדרומי היא גובלת עם הים הסיני, שם ניתן לנוח בחופים קסומים ומבודדים. שיטחה של קמבודיה כ 180 אלף קמ"ר (גדולה פי תשע ממדינת ישראל) ובירתה פנום פן. כיום חיים בה כ 14 מיליון תושבים מתוכם כשישים אלף נזירים.
"סיאם הובסה"
נסיעה מפרכת וארוכה מהגבול התאילנדי על אחת הדרכים הגרועות ביותר ביבשת מובילה לסיאם ריפ הממוקמת כשישה ק"מ דרומית למקדש אנגקור ואט המפורסם. משמעות שמה של העיר: "סיאם הובסה" שם תמוה למדי, לעיר השוכנת על הגבול התאילנדי (סיאם בעבר). שערו בנפשכם, בעידן הפוליטקלי קורקט, שהעיר אילת הייתה נקראת "מצרים הובסה". תמוהה עוד יותר היא העובדה הפשוטה שתאילנד היא זו שהביסה את קמבודיה ושלטה באזור אנגקור וסיאם ריפ בין השנים 1794 ל 1907. העיר הייתה כפר קטן ומנומנם לפני שהחוקר הצרפתי אנרי מואו פירסם את ספרו מסע בסיאם וקמבודיה. מאז ועד סוף שנות השישים העיר צמחה בקצב מסחרר, והפכה לאתר המתוייר ביותר באזור, אליו הגיעו מבקרים חשובים ומפורסמים כמו ג'קי קנדי וצרלי צ'פלין. בזמן המלחמה ואחריה העיר כמו קמבודיה כולה שקעה בתרדמת עמוקה ומתחילת שנות התשעים התחיל תהליך של התאוששות וזרם תיירים קבוע זורם אל העיר. כיום סיאם ריפ מספקת מקום לינה לאלפי התיירים הפוקדים את מקדשי אנגקור מדי יום. במשך היום, רגע לפני שנכנסים למקדשים העתיקים כדאי להסתובב מעט בעיר בין הפגודות הציוריות הפזורות בה, שם הנזירים ישמחו לשיחה ידידותית עם תיירים מערביים על מנת לתרגל את השפה האנגלית. נקודות תצפית שונות מציעות תמונה פנוראמית של החיים לצד המים המאפיינים את רוב שטחה של קמבודיה בסוף עונת המונסונים. חיי לילה זה לא ממש הצד החזק של העיר, אך ניתן למצוא בה מספר מסעדות טובות.
מקדשי אנגקור
קומפלקס של כמאה מקדשים וארמונות באנגקור מהווים את האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בדרום מזרח אסיה. המקדשים נבנו בין המאה התשיעית למאה ה 14 ע"י בני תרבות הקמר, ובשנת 1992 הוכרזו ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית. במאה ה 15 ננטשה אנגקור והטבע השתלט על המקדשים, רוב השטח כוסה תחת מעטה הג'ונגל, ורק בתחילת המאה ה- 19 החלו לפנות את הצמחייה שכיסתה את המקדשים. מאז ועד היום הפכו המקדשים ליעד תיירותי ומוקד משיכה לארכיאולוגים מכל רחבי העולם. ניכר במקום כי מאמצי השיקום ושיחזור המבנים ממשיכים עד היום.
המקדש המעניין ביותר והראשון אליו מגיעים השכם בבוקר, הוא מקדש אנגקור ואט. זהו מקדש ענקי שנבנה במאה ה 12 לכבוד האל ההינדי וישנו. בצללית המקדש המקסים ניתן לצפות בשעת זריחה אדומה מתקתקה, בעודו משתקף על המים. אלפי תיירים פוקדים את המקדש מדי בוקר, אליו ניתן להגיע בטוק טוק (רכב ממונע בעל שלושה גלגלים) ממרכז העיר סיאם ריפ.
מבין עשרות המקדשים הפזורים בשטח של מעל 200 קמ"ר, מומלץ שלא לפספס את מקדש טה-פרום: זהו מקדש פחות שמור מאנגקור ואט אך ציורי ופוטוגני הרבה יותר לטעמי. בטה- פרום, ניתן לראות את הטבע בפעולה: שורשים ירוקים עולים כתמנונים ארוכי זרועות ומעטרים את האבנים הנטועות בקרקע כבר יותר מאלף שנה, נראים כשומרים עליהן כהורים מגוננים יתר על המידה.
במקדש באיון הנמצא במתחם אנגקור טום, ניתן להתרשם מ 54 מגדלים גבוהים בהם אפשר (עם טיפת מאמץ) לספור 216 פסלי אבן העוטים פרצופים מחייכים.
לחץ על התמונה להגדלה ולדפדוף בגלריית התמונות
אם אין כבישים אפשר לשוט
סירות הן אחד מאמצעי התחבורה הנפוצים בקמבודיה, גם מכיוון שרוב הכבישים במדינה הרוסים או מוצפים לאחר עונת המונסונים וגם בגלל שזה זול יותר. בסוף עונת המונסונים רוב הערים המרכזיות בקמבודיה מחוברות במערכת נהרות אנפה.
בעונה הרטובה בין אמצע מאי לתחילת אוקטובר נראה כאילו המדינה כולה מוצפת, נהר המקונג עולה על גדותיו ונשפך אל אגם הטונלה סאפ (פירושו: האגם הגדול). שטח האגם בתקופה זו גדל פי חמישה ומהווה את מקווה המים הגדול ביותר בדרום מזרח אסיה. האגם מתחבר לנהר המקונג באזור פנום פן. באמצע אוקטובר כשמפלס המקונג מתחיל לרדת, זרימת המים בנהר הטונלה סאפ הופכת את כיוונה. הנהר מציף את השטחים סביבו והופך אותם לפוריים יותר, רוב החקלאות הקמבודית מתבססת על האדמה הפוריה סביב נהר הטונלה סאפ. הפלגה מומלצת ביותר היא המעבר בין סיאם ריפ לבאטאמבנג. השיט לבאטאמבנג מתחיל על האגם הגדול ומשם ממשיכים לנהר. לאורך ההפלגה ניתן להתרשם מאורח החיים המעניין על פני המים: בתי עץ עם תומכות ארוכות נטועות בתוך המים, תחתם בריכות לגידול דגים לצריכה פרטית, עצי במבוק המהווים יסודות לבנייה מועברים ממקום למקום ע"י סירות, ילדים שטים לביה"ס המקומי, חנות מכולת מקומית במרכז הכפר המוצף מהווה מוקד משיכה לסירות קטנות ונזירים גלוחי ראש העוטים שמלות כתומות שטים לכיוון הפגודה הנמצאת על המים.
תמיד כדאי לקנח בחופים שלווים
להפוגה מהחום כדאי לנסות את עיר החוף השלווה סיהנוקוויל המרוחקת כ 230 ק"מ מהבירה פנום פן. שם ניתן למצוא את הנמל היחידי בקמבודיה, חופי ים תכולים של מפרץ תאילנד המתאימים לצלילה ושנירקול אליהם ניתן להגיע בהפלגה ואף לשוט סביב מספר איים בעלי חופי חול ים זהוב.
אתר נוסף ונחמד בקרבת העיר, הינם מפלי קבאל צ'אי הממוקמים כ 17 ק"מ ממרכז העיר, אליהם אפשר להגיע בקטנוע. האתר נחשב לפופלרי בעיקר בשל העובדה שצולם שם הסרט הקמבודי המצליח Pos Keng Kong (הנחש הענק) ביותר בעידן של טרום מלחמת האזרחים.
קמבודיה במספרים:
- לא ידוע במדויק כמה אנשים נהרגו תחת משטרם של הקמר רוג' במשך 3 שנים, 8 חודשים ו 21 ימים. מחקר שנערך באוניברסיטת ייל ופורסם ב 1996 קובע שמדובר ביותר מ 2 מיליון אנשים.
- כ 2 מיליון אבנים שהובאו ע"י פילים מאזור יערות גשם טרופיים (הנמצאים כ-70 ק"מ מהמקדשים) שימשו לבניית המקדש אנגקור ואט.
- 540 אלף טון פצצות הוטלו על קמבודיה, וזו אחת המדינות הממוקשות ביותר בעולם
- 430 אלף טון דגי מים מתוקים נתפסים מדי שנה בנהרות קמבודיה ומהווים את מרכיב המזון העיקרי במדינה.
- תוחלת החיים בקמבודיה היא 57 שנה בלבד.
- רק 20 פסיכיאטרים חיים בקמבודיה בשנת 2007 .
- בסוף מלחמת העולם השנייה לאחר 70 שנה של שליטה קולוניאלית במדינה, היה בקמבודיה בית ספר על יסודי אחד, ולא היו אוניברסיטאות כלל !
