קשתות האבן

מגראנד ג'נקשיין המשכנו לפארק מצוקים אדירים שנקרא קולורדו מונומנט. ביקרנו במוזיאון דינוזאורים קטן, קפצנו לפארק הלאומי ארצ'ס ביוטה, צפינו לתחתית הקניון השחור וביקרנו בבתי האבן ב-מסה ורדה וגם טיפסנו על דיונות החול הגדולות של קולורדו

נכנסנו לקולורדו מונומנט מהעיירה Fruita, ונסענו למרכז המבקרים, המשכנו במסלול רכוב בין קניוני סלע אדומים לאורך פיתולים בכביש הנקרא Rim Rock Drive, בין נקודות התצפית המרהיבות צפינו בנשרים דואים בשמים, ובכבשי הרים חוצים את הכביש (Bighorn Sheep).

לאחר שיצאנו מהפארק הלאומי, ביקרנו במוזיאון דינוזאורים נפלא (נמצאו המון שלדי דינוזאורים באזור זה). משם עברנו ליוטה, לפארק היפה ביותר במדינה הזו (יש שם רבים ויפים, והיינו בכולם בסוף 2014) החלטנו לחזור רק ל-ארצ'ס, פארק קשתות טבעיות מדהים. טיילנו יומיים בפארק הלאומי, ובלילה נשארנו ללון בחניון במעלה הפארק, גם הדלקנו מדורה וצלינו תפוחי אדמה (היה קר מאוד…). עצרנו בנקודות תצפית רבות, ויצאנו למסלול בעליה, לקשת העדינה. אחת מ 200 קשתות אבן בפארק הזה, והעזנו אף לעמוד תחתיה.

מיוטה חזרנו לקולורדו, ונסענו לתצפית בפארק הלאומי הקניון השחור של הגניסון. הנקיק העמוק "נוצר" לפני מיליוני שנים על ידי נהר הגניסון. בפארק כ-22 קילומטרים מנהר הקולורדו החוצה אותו ומצטלב עם נהר הגניסון. הקניון הצר והתלול נקרא "הקניון שחור" כיוון שהוא שרוי בצל רוב הזמן ולכן נדמה כאילו צבע קירותיו שחור. אור השמש מגיע לחלקים ממנו במשך כחצי שעה בלבד במשך היום.צעדנו (בשלג) לנקודת התצפית Chasm View, בה רוחב הקניון בגובה פני הנהר, הינו 12 מטרים בלבד.

משם המשכנו לפארק לאומי נוסף – "מסה ורדה", הדרך לפארק במעברי הרים קפואים, אגמים, נהרות, ומפלים קפואים. מסה ורדה, זהו מקום נישא על הר, שם התגוררו פלאו אינדיאנים. נוודים שהגיעו לאזור סביב שנות 9500 לפנה"ס. הם עקבו אחרי עדרי חיות הציד הגדולות וחנו ליד נהרות ונחלים.

לפני כ 600 שנים, השבטים המודרניים יותר קבעו את מושבם בהר, המקום ידוע בעיקר הודות למספר הגדול של מגורים בצוקים שנשמרו היטב, בתים שנבנו בקירות הקניון בגומחות, או מתחת לגושי סלעים תלויים. מבנים הכלולים בתוך הגומחות הללו בנויים בעיקר מגושים של אבן גיר, המחוברים יחד בטיט ומטויחים לסלע באותו חומר. בני מסה ורדה השתמשו בתצפיות אסטרונומיות לתכנון הטקסים החקלאיים והדתיים שלהם, הן על סמך מאפיינים טבעיים בנוף והן בבניינים שנבנו למטרה זו. החוקרים הספרדים קראו לאתר "מסה ורדה" (הר שולחן ירוק), המונח הוא מוטעה, שכן הרי שולחן אמיתיים הם שטוחים לחלוטין.

ממסה ורדה המשכנו לפארק הדיונות הלאומי, רחב הידיים שנקרא גרייט סנדס. בו הדיונה הגבוהה בצפון אמריקה. 240 מטר גובהה. הרי החול מתגמדים לצד הרים נישאים ומושלגים, מהם גם מגיעה הרוח המעצבת את החולית. זהו אתר מדהים, עצום, יפהפה לצילום, טיפסתי לפסגה הגבוהה ביותר, וחזרתי עם הררי חול בנעליים, וגעגועים למשחקי ילדות בדיונה באשדוד. בגובה 240 מטרים, כשתחתיי רק חול וחול, לבד על הפסגה, במדבר הגבוה, רצתי במורד החולית התלולה, רגליי שקעו עד כדי 40 ס"מ בחול, הקולות והתחושה ברגליים, החזירו אותי 40 שנה לאחור, לאותה דיונה באשדוד, שגובהה 35 מטרים, לעצי השקמים ומי התהום של ניצנים. הלוואי ונצליח לשמור על חלקות הטבע שעיצבו את נוף ילדותנו.

על רגל אחת: