חייזרים בניו מקסיקו ?

שני פארקים לאומיים בניו מקסיקו, אנחנו ביקרנו בשניהם, לא שכחנו לבדוק מה קרה בתקרית רוזוול, לבקר בבירה סנטה פה, להחליק על החולות הלבנים כסיד, ולרדת לבטן האדמה. אה.. גם עלילת "שובר שורות" שזורה שנופי המדינה הזו

מקולורדו ירדנו דרומה למדינת ניו מקסיקו, לעיר טאוס וממנה לסנטה פה בירת ניו מקסיקו. שם ביקרנו במוזיאון הילדים, בו ניסויים מדעיים רבים לילדים – "משחק הוא הצורה הנעלה ביותר למחקר" כך לפי אלברט איינשטיין, וכל הורה שצופה בילדיו מרותקים למשחק. הילדים לא רצו לעזוב. ניסויים מדעיים במגנטיות, אווירודינמיקה, הידרודינמיקה, מתח פנים, מתיחות וגלגלות, בניה, הרכבה, יצירה, מחלקת זוחלים ועוד רבים וטובים.

מסנטה פה, התכנון היה להגיע לפארק הלאומי "חולות לבנים" White Sands. באתר הבית של הפארק הלאומי, כתוב כי לעיתים הפארק והכביש המוביל אליו נסגרים בשל ניסוי טילים. "נשמע מעניין…" חשבתי לעצמי, והעניין שלי התגבר כשחלפנו באותו ערב, ליד שלט לישוב ושמו קורונה ומיד אחריו "115 מייל רוזוול"

וואו – אנחנו מתקרבים לרוזוול ניו מקסיקו!! ומאותו רגע… רק עב"מים היו לי בראש.

ב-8 ביולי 1947, הגיע דיווח מחווה ליד קורונה, כי נצפה עצם מעופף דמוי צלחת החולף בגובה נמוך מעל העיר רוזוול. מכאן ואילך נאספו עוד ועוד ידיעות כמו גם איסוף שרידים, וחומרים הנראים כרדיד אלומינים קל כבלזה, כזה שלא ניתן לכופף. לממשל לקח זמן, הוכרז על האזור כשטח סגור לעיתונאים, ודיווחו כי מדובר בשרידיו של כדור פורח כחלק מניסוי צבאי ומסווג.

עדים טענו כי במקום התרסק עב"ם וחולצו ממנו גופות של חוצנים כמו גם פריטים שמקורם בטכנולוגיה חוצנית.

לאחר הכחשת הממשל, הנושא נשכח מהתודעה הציבורית באותן שנים, אך התעורר מחדש, בסוף שנות ה-70 לאחר מלחמת וייטנאם, פרשת ווטרגייט ועם חשיפת העסקה הסיבובית איראן-גייט – הציבור איבד אמון בממשל.

זו רשימת האנשים שסיפרו כי היו עדים למתרחש:

מאק ברייזל – חוואי שמצא שרידי התרסקות.

ג'סי מרסל – קצין מודיעין שהגיע לראות את השרידים לאחר הודעתו של ברייזל

שרידן קאביט, לואיס ריקט – קצינים בבסיס רוזוול, נלווו למרסל לצפות בשרידים

פרנק קאופמן – שירת בבסיס רוזוול, לטענתו ראה גופות של חוצנים ושרידי חללית

ג'ים ראגסדייל – לטענתו היה עד להתרסקות עצמה, כששהה בשטח באוהל

וולטר האוט – קצין יחסי הציבור של בסיס רוזוול, שפרסם את ההודעה הראשונה על מציאת עב"ם. לאחר מותו פורסם תצהיר בו העיד שראה גופות של חוצנים

ברני ברנט – ארכאולוג, טען שראה את החללית המרוסקת במישורי סאן אוגוסטין וגורש משם על ידי חיילים

ארתור א. אקסון – גנרל בחיל האוויר, טען שהיה עד להסתרת המקרה על ידי השלטונות הצבאיים

גלן דניס – קברן, סיפר ששמע מאחיות בבסיס רוזוול על ניתוחים שנערכו בגופות חוצנים.

תקרית רוזוול הייתה ועודנה השראה ליצירת סרטי קולנוע על מפגשים מהסוג השלישי, כמו גם סדרות טלויזיה, משחקי וידאו וספרים רבים. ב 4 ביולי בכל שנה, מתקיים ברוזוול פסיטבל עב"מים.

אז היום, גם אנחנו, אחרי הסוכנים מאלדר וסקאלי – ביקרנו ברוזוול ניו מקסיקו, במוזיאון לחקר עב"מים, במיצג הליכת חלל, בשדרותיה המקושטות בחוצנים עם כובעי כריסמס, אפילו פגשנו חייזרים בסניף מקדונדלס דמוי חללית…

מי שמאמין בסטטיסטיקה, בטח יתהה, אם ביקום מיליוני גלקסיות, ובכל גלקסיה מאות מיליארדי מערכות שמש, האם יתכן שאנו לבד ביקום כולו? האמת נמצאת אי שם… לשיפוטכם…

שני פארקים לאומיים בניו מקסיקו, ובשניהם ביקרנו: הפארק הלאומי וייט סנדס, (פירושו חולות לבנים), בשטח של כ- 600 קמ"ר. פארק מרשים וצחור בזכות דיונות החול הלבנות המרהיבות המורכבות מגבישי גבס. זהו שדה דיונות גבס הגדול מסוגו על פני כדור הארץ, הדיונה הגבוהה בפארק בגובה 18 מ', והמראה בוהק, מסנוור עיניים. חול דקיק ולבן (ברובו גבס), מחזיר את האור כמו שלג (החול היה קר מאוד כשטיפסנו עליו). זכינו גם לגלוש על הדיונות המדהימות האלה.

הפארק השני הוא מערות קרלסבד הנמצאות על גבול טקסס, עולם שלם ותת קרקעי עצום, שהתגלה על ידי נער צעיר ב 1898, כאשר חזה באלפי עטלפים מגיחים מפתח האדמה.

הפארק שוכן בהרי גוואדלופה הממשיכים לטקסס (ונגיע גם אליהם בהמשך). זו מערכת אדירה המורכבת מ- 113 מערות קרסט, ועוד יותר מ-300 מערות, שנוצרו כשחומצה גופרתית המיסה סלע גיר ויצרה כמה מן המערות הגדולות ביותר באמריקה הצפונית.

ממרכז המבקרים יורדים בשביל מפותל לתוך בטן האדמה. כמה עמוק? עמוק מאוד, יותר מ 250 מטרים לבטן האדמה. כאילו האדמה פערה את פיה, והציגה בפנינו את יכולותיו המדהימות של הטבע והזמן, מערת נטיפים מטריפה, עצומה, במסלול נגיש, צעדנו 4 ק"מ בבטן האדמה, במשך שעתיים, בחלק התחתון אולם גדול, המכונה "החדר הגדול", אורכו כ 1.2 ק"מ מטרים, רוחבו כמעט 200 מטר.

בסיום הטיול במערה, במקום לעלות ברגל חזרה למרכז המבקרים, ישנן שתי מעליות, המעלות עד 16 נוסעים, לגובה 750 רגל! (כ 250 מטר כאמור) מה שנקרא רק באמריקה!

בין אפריל לאוקטובר, מתגוררים במערות עשרות אלפי עטלפים. יונקים מעופפים, היוצאים בכל ערב בעונה המתאימה, למעוף מרהיב מפתח המערה, וממלאים את השמים, בדרכם לחפש טונות של חרקים למאכל באמצעות גלי קול.

עטלף הוא היונק המעופף היחיד בעולם, הוא גם היונק המהיר בעולם (כן… מהיר יותר מהברדלס). להם תפקיד חשוב בשמירת שיווי משקל באוכלוסיות הזבובים והיתושים, הם גם עוזרים בהאבקה, באמצעות צואתם. והצואה נקראת גואנו זהו חומר דישון מעולה, ומהווה ענף הכנסה למדינות באמריקה, בעבר אף שימש לתעשיית הנשק (להעשרת אבק שריפה).

כבר סוף נובמבר, לכן העטלפים ממערת קרלסבד, כבר עזבו למקסיקו. ואנחנו בעוד רגע אחריהם…

מושבת העטלפים הגדולה בעולם, נמצאת במערת ברקן בסן אנטוניו טקסס. שם חיים כ 20 מיליון עטלפים בין החודשים אפריל לאוקטובר.

על רגל אחת: