זה שיר פרידה

"זה שיר פרידה, אז בואי רק אמרי שלום…"

כשטיול הופך לשגרת חיים, זה מאוד נוח. בטח לאלו מאתנו שאוהבים לטייל… הקרוואן הפך לבית, חצינו מדינות, ביבשת עצומה, שבאמת יש בה הכל מהכל. מה אומר לכם… הייתי ממשיך ככה כל החיים, בנדודים, 36 אלף ק"מ עברנו בצפון אמריקה, כמעט היקף כדור הארץ כולו…

הגענו לטקסס, הפסדנו שעה (הזזנו את השעון קדימה, קרובים יותר לישראל – כעת 8 שעות). היעד הראשון בטקסס היה הפארק הלאומי האחרון לטיול זה בארצות הברית. הפארק הלאומי הרי גוואדלופה, בהם יצאנו למסלול טיול מעגלי שאורכו כ 5 ק"מ, ועובר דרך חווה שנפתחה בשנת 1876, על ידי בני משפחת סמית' (Frijole ranch). בשיא המסלול, מגיעים בסמוך להתרוממות ההרים, למעיין נובע ואשדי מים צלולים. זה גם היה הפארק האחרון בו הילדים מילאו חוברת ג'וניור ריינג'ר במהלך המסלול וקיבלו את התג האחרון בארצות הברית. למחרת המשכנו בנסיעה ארוכה מאוד (כ 7 שעות), לעיירה Boerne ליד סן אנטוניו, לבקר חברים שהכרנו בשנת 2014 בקליפורניה, וכעת הם מתגוררים בטקסס. קרן ובריאן, אירחו אותנו ועזרנו לנו בכל הסידורים של סיום הפרק הזה במסע שלנו, עם הקרוואן בחצר שלהם, הסלון שלהם שהפך לנו לבית, והבנות שאירחו חברה לילדים.

בסוף השבוע, לא התאפקנו ונסענו כ-4 שעות נסיעה עד ליוסטון בטקסס. טקסס ענקית! גדולה כמעט פי 28 מישראל (שניה בגודלה במדינות ארה"ב אחרי אלסקה), ומתגוררים בה 30 מיליון אנשים (שניה בגודל האוכלוסייה אחרי קליפורניה). נסיעה ארוכה, כבישים מהירים, מחלפים, הק"מ האחרונים בקרוואן, במקום בו הדלק הזול ביותר בארה"ב (פחות מ 2.5 דולר לגלון, בקליפורניה ואלסקה זה יותר מ-6 דולר…) והנה הגענו ליוסטון, למרכז החלל ולמשפט המפורסם – Huston we've had a problem עבורנו לא בדיוק בעיה… אומנם לקח 4 שעות מסן אנטוניו למוזיאון החלל, אבל היה שווה. נכנסנו למעבורת החלל אינדיפנדנס, המותקנת על בואינג 747. ראינו ואף נגענו באבנים שהובאו מהירח במשימת אפולו 17. ראינו מטאורים שנחתו על כדור הארץ. צפינו בניסויים של חוזק קורות בבואינג שעליו הותקנה מעבורת החלל, גם בניסויי מנהרת הרוח. התרגשנו לראות תמונות של צוותי המעבורות צ'לנג'ר וקולומביה במעבורת החלל אינדיפנדנס, כולל תמונתו של אילן רמון. הבנות התנסו במתקן VR, קיבלנו אתגר להנחית אסטרונאוט על הירח באמצעות חללית על מתקן שיכוך שבנינו.

צפינו במשימה למאדים, ולמדנו על תחנת החלל הבינלאומית, ועל משימת ארתמיס לירח (בה צפויה לנחות האסטרונאוטית ג'סיקה מאייר). וגם ראינו את הטיל פלקון 9 ותשעת מנועיו, הטיל של חברת ספייס איקס, שנשא לאחרונה את הדראגון5 לתחנת החלל.

המשפט המפורסם "יוסטון הייתה לנו בעיה" הגיע לחדר הבקרה ביוסטון, מצוות אפולו 13. בדרכם לירח, התפוצץ מיכל חמצן בחללית. (כבר במהלך הספירה לאחור, מיכל2 לא שחרר מספיק לחץ, ובחדר הבקרה החליטו להמשיך ולבדוק זאת לאחר מכן…)

לאחר כ 56 שעות לתוך המשימה התפוצץ מיכל2 וגרם נזק למיכל1, טלמטריה נעלמה לזמן קצר, והתקבלה התרעה על מתח חשמלי נמוך.

בשלב זה הודיע ג'ק סוויגרט מפקד המשימה "יוסטון הייתה לנו בעיה"

זמן קצר לאחר הפיצוץ התקבצו עובדי נאס"א בתחנת הבקרה ביוסטון, כולל מומחים, סימולציות וגיבשו תוכנית לחסכון בחשמל ולבניית מערכת סינון מאולתרת, שתסנן את הפחמן הדו חמצני, תוך כדי שימוש בחמצן, שהספיק למסלול בן 143 שעות ולנחיתה באוקיינוס השקט.

שניים משלושת האסטרונאוטים עדיין בחיים (ג'יימס לוול, פרד הייז) שניהם מעל גיל 90. ג'ון סוויגרט מפקד המשימה נפטר בגיל 51.

זו הטיסה המאוישת שהגיעה הכי רחוק אי פעם. כמו שדודו טסה אומר "עדיף כשלון מפואר…"

בהמשך השבוע פינינו את הקרוואן, בילינו עם קרן ובריאן במסעדה הודית וגם בסושי אכול כפי יכולתך, הילדים אפילו בילו בארוחת בוקר עם סנטה קלאוס.

את הקרוואן השארנו למכירה, ואת הלילה האחרון בארה"ב ישנו על מזרנים מתנפחים בחדר המשחקים אצל קרן ובריאן. נפרדנו לשלום בבוקר ובריאן הסיע אותנו לשדה התעופה, ממנו טסנו ל Textula Gutierrez בירת מדינת צ'יאפס במקסיקו, (עם עצירת ביניים במונטריי אשר במקסיקו).

זה הזמן לומר שארצות הברית נתפסה בעיני בעבר, כמקום מפותח ומודרני מדי לטיול, ומצאתי את עצמי בעבר מחפש מרחבים של חופש בשתי המדינות האחרונות שהצטרפו לברית – אלסקה והוואיי. כמובן טעיתי בענק, המרחבים העצומים של הפארקים הלאומיים, המחויבות של האנשים לטבע, הדרכים שמשפצים פה בכל שנה, הכבישים שמפלסים בחורף, כמות הריינג'רים בכל פארק, ומרכזי המבקרים מעוררי ההשראה, כולם היו לנו לעוגנים בטיול במרחבי הטבע העצומים ביבשת הזו.

הגענו לטקסס, למכור את ביתנו על הגלגלים, ולטוס בעוד שבוע למקסיקו אשר במרכז אמריקה.

פתאום ההתעסקות בתכנון קדימה, כל כך קשה… זה תמיד היה חלק מהטיול, ובמסע הזה, התכנון הפך לזניח, שגרת הטיול ניצחה את הכל.

אז הנה זה בא… כרטיסי טיסה, ויזות, אייר בי-אנד-בי/דירה/רכב/תחב"צ…מי יודע… בעוד כמה רגעים עוברים לחלק ב', עדיין לא הפכנו תקליט, "רק" חמישה חודשים מאחורינו, ואנו עדיין תרים אחר קרני השמש מחממות, גם כשהמדחום מתעקש שכבר מתחת לאפס…

"כמו חופים של ים עוזב, אני עובר עכשיו ממך…."

הגיע הזמן לרענן את הספרדית בואנוס נוצ'ס חברים

על רגל אחת