קילימנג'רו: "התחושה חוזרת אט אט לאצבעות הרגליים בעוד השמש עושה את צעדיה הראשונים וחוצה את קו האופק. פס אדום מפלח את השמיים וקרחונים לבנים נחשפים סביבי. אני רועד, מתרגש, מלא באדרנלין, קצת מנוזל, מתנשף ומחבק את אלואיז המדריך. פסגת ההר כמעט ריקה ממטיילים, האחדים שהגיעו לבושים מעילים, כובעים וכפפות, מעט רועדים ומתנשפים בכבדות, מחכים לזריחה מגובה 5,896 מטר. אני מרגיש את הדם זורם באצבעות הידיים ומחליט להוריד את זוג הכפפות כדי לצלם את הפס האדום. במשך ארבעה ימי טיפוס דימינתי את הרגע הזה, שמונה שעות של טיפוס איטי עם פנס על ראשי בלילה מקפיא, והנה אני כאן. בהבזק של רגע השמש פורצת את העננים, נמרחת כאליפסה סימטרית בגוונים של צהוב וכתום, הקרחונים סביבי מקבלים גווני כחול עמוק ותחושת אושר ממלאת את ליבי, בנקודה הגבוהה ביותר אליה הגעתי בחיי. מלא באדרנלין אני מחיש את צעדיי לקרחון האדיר שנראה במרחק נגיעה. אני מגיע, סמוך לקרח הנוצץ מקרני השמש, חסר נשימה"
טנזניה: אין תפאורה טובה יותר באפריקה, מאשר ההצגה הכי שווה ביבשת: "הנדידה הגדולה" בכיכובם של 2 מיליון בעלי חיים הנודדים בין שמורות הסרנגטי למסאי מארה בכל שנה.
זנזיבר: אי השוכן באוקיינוס ההודי, בו מתגוררים למעלה מ-800 אלף תושבים, רובם מוסלמים. סיפור על מסע אפריקני רגוע באי יפהפה, קופים נדירים, צבי ים ושחייה עם דולפינים.
