הנה מתחילים.. אנו משפחת ברזני, עינב, הדר, נופר, מנור ומיתר. זו השנה שלנו, בה החלטנו להעז, לצאת מהמסגרת תרתי משמע, ולפצוח בטיול סביב העולם. נתחיל בצפון אמריקה ונמשיך לאן שתיקח הרוח ומצב הרוח.
בשל פרק הזמן הארוך של הטיול, והרצון שלנו לזרום, החלטנו להתחיל בצפון אמריקה ובקרוואן, חשבנו שזו אופציה טובה לטייל מבלי להיות תלויים בזמינות של בתי מלון ואייר בי אנד בי, בתקופה בה יש "בום" גדול של תיירות. כיוון שמחירי השכרת רכבים והקרוואנים בעולם די השתגעו פוסט עידן הקורונה, החלטנו להשקיע ממיטב כספנו ולרכוש קרוואן, בהנחה שנצליח למכור אותו בסוף המסע.
את תחילת חודש יולי בילינו במכירת הרהיטים הגדולים בבית, מסירת ביגוד נעליים, משחקים עודפים. את שאר הבית ארזנו לארגזים והוא אופסן בחדר יחיד. לשדה התעופה הגענו באמצעות מונית עמוסה בתיקים, בחששות ואף תחושה של עקצוץ בלב שנפרדים מהפקקים של כבישי ישראל. שדה התעופה בן גוריון היה עמוס, ובהחלט כדאי להגיע לשם לפחות 4 שעות לפני הטיסה (לתור לדרכונים הגענו לאחר 3 שעות). מבן גוריון לדובאי, ומשם לסיאטל בשתי טיסות, סה"כ 17.5 שעות באוויר והמתנה של 5 שעות בדובאי.
עייפים ורצוצים יצאנו משדה התעופה בארצות הברית, משם מונית למוטל דרכים בעיר אוורט אשר בוושינגטון (מתקרבים לקרוואן). את היום העברנו בשינה, על אף שרצינו להישאר ערים עד הלילה כדי לנצח את הג'ט-לג. זה לא עבד…
הטלפון של נופר נותר במונית, ועד היום לא הצלחנו לאתר אותו. למחרת בבוקר הגיע שון ויליאמס, הסוכן שמכר לנו את הקרוואן לאסוף אותנו למשרד. קיבלנו הסבר מקיף על כל המערכות של הקרוואן (מצברים, מיכל גז למילוי פרופאן, חיבורי חשמל, משאבת מים, מקלחת, שירותים, כיריים גז, מושבים וחגורות בטיחות, ניקוז מים אפורים, מי שחורים או נוזלי גוף כפי ש-שון מכנה אותם, הצצנו למנוע, רעננו כללי נהיגה, אף ערכנו מבחן לסיבובים רחבים ימינה ושמאלה). הקרוואן הוא מסוג מוטורוהם, כלומר ה"בית" מחובר לרכב מסוג פורד. אורכו 30 רגל (9.1 מטר), והוא גם די רחב. שון היה נפלא, אס, אותנו באופן אישי, עזר לנו במשך יומיים בכל דבר, והיה זמין לכל שאלה או צורך בשינוי או תיקון בקרוואן, אפילו בניסיון לאתר את הטלפון. הילדים התאהבו בו, והתאכזבו לגלות שהוא לא יהיה הנהג שלנו (האמת שגם אני התאכזבתי).
את הימים הראשונים העברנו בסידורים, הצטיידות ובעיקר במלחמה בג'ט לג, הילדים נרדמו בכל יום בשעות הערב במושבי בטיחות ללא מקלחת (אותה השלמנו בבוקר כמובן), והם כמובן התעוררו בין 2 ל-3 לפנות בוקר בכל יום. קפצנו לסניף וולמארט לקנות אוכל וציוד לקרוואן, רכשנו סים מקומי לאחד ממכשירי הסלולר. את הלילות העברנו בחניוני קראוונים יפים, לצד אגמי ברווזים ומדשאות ירוקות. מה שנקרא Full Hook Up (חיבור מלא – למים, חשמל וניקוז). העבודה סביב הקראוון לא לוקחת יותר מכמה דקות בכל יום ואנחנו מאוד מרוצים ממנו בשלב הזה. בלילות קריר, מדליקים חימום לפנות בוקר. מזג האוויר כאן בצפון וושינגטון סטייס הוא נהדר. חששנו שיהיה קודר, מנהלת החניון אמרה "זה מזג האוויר הקבוע בקיץ, זה סוד שמור במדינת וושינגטון, אחרת כולם יגיעו לכאן…" היום מצאתי זמן להוציא רשיון להטסה בארה"ב (שאריות מה To do list בישראל) והספקתי לצלם תמונות ראשונות מחניון קראוונים Lake pleasant, בוושינגטון סטייט.
עד כאן לפוסט הראשון, החיים הם הרפתקה נועזת, והמילה תעוזה מתארת בצורה הטובה ביותר את ההחלטה שלנו לצאת. אומרים כי גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד, הנה בעוד רגע אנו מתחילים לצעוד…
זה המקום בו נעדכן על הטיול שלנו, נקווה שהשמיים ימשיכו לחייך אלינו. מוזמנים לשתף ולכתוב לנו
