סדנא לגמילה מהרשת

המשכנו עם הכביש הארוך לאורכו של אגם צ'לן, זהו אגם שנוצר בהדרגה במשך מיליוני שנים עם עליית רכס הרי הקסקייד. כ-100 קרחונים מפוזרים על הפסגות המתנקזות לאגם הכחול, בו נאגרים מים במהלך הקיץ, מה שעוזר להשקיית מטעי הפירות באזור. המקום מפורסם בתוצרת החקלאית, בתפוחים מפורסמים בעסיס וצבע אדום בוהק במיוחד. במקום מגדלים גם דובדבנים, אגסים, משמשים, אפרסקים וענבי יין. אורכו של האגם כ 90 ק"מ, רוחבו 3 ק"מ, מימיו צלולים. במקום עד 300 ימי שמש בשנה, אנחנו זכינו לאחד מהם. מקומיים מספרים כי מחצית מהקרחונים בארה"ב כולה (למעט אלה אשר באלסקה), נמצאים בהרי הקסקייד.

כיף להטיס את הרחפן ולצלם את מימיו הכחולים של האגם מלמעלה, המשכנו לאחד מההרים המרשימים בארצות הברית כולה, הר ריינייר, הנמצא בפארק הלאומי הר ריינייר. הוא הר געש רדום, מלא בקרחונים. קצת מוזר לראות שלג באמצע הקיץ בצידי הכביש. יצאנו למסלול הליכה סביב אגם מים בעמק, המים הם מי קרחונים שנמסו בפסגת ההר. מזג האוויר כאן נהדר, אפילו לא היה קר בשלג. המסלול נפלא, בזכות השילוב של השלג לבן, עם עצי אשוח ירוקים, שיחים, סלעים ואגמים קטנים למרגלות ההר.

מדי בוקר אנו יוצאים לטיולים קצרים בחניוני הקרוואנים, ברובם אגמי מים קטנים עם ברווזים, בין עצים משחקים סנאים וגם ארנבונים. במהלך הנסיעות הארוכות, אף הצלחנו למצוא איילים לצד הדרך. מקווים כמובן לפגוש דובים בהמשך. בפארקים הלאומיים ובמרכזי מבקרים מסבירים שאנו נמצאים ב"ארץ הדובים", ויש לנהוג בערנות ובזהירות. הכללים בקצרה הם כאלה: ללכת בקבוצה, ואם נתקלים בדוב, אסור לעקוב אחריו או לברוח. יש לעשות רעש, לשבור ענפים, ולנסות להיראות גבוהים (לנופף עם הידיים למעלה). בחניונים בפארק הלאומי הר ריינייר, מוצבות תיבות מתכת עם מנגנון פתיחה מסובך (אמור להיות מסובך לדוב, אבל גם לילדים די מסובך לפתוח את תיבת המתכת). בתיבה הזו יש להשאיר את האוכל (ולא באוהל), כדי שלא יגיע דוב וינסה להיכנס לאוהל כדי לאכול.

לאחר יומיים בהר ריינייר ומסלול 5 ק"מ אותו הילדים צעדו בהצלחה, אל המפלים הכסופים, ולינה בסנרייז, ובצידה השני של השמורה בחניון Ohanapecosh בינות עצי האשוח האדירים (אשוח דאגלס) המשכנו ליעד הבא, הר הגעש הפעיל סנט הלנס, שהתפרץ לאחרונה בשנת 1980, ועדיין מעלה עשן. כדי לטפס לתצפית על ההר, ספרנו 420 מדרגות בעליה לרחפן היה קל יותר, הוא הגיע לגובה המקסימלי להטסה (120 מטר) בכמה שניות… נוף מרהיב מלמעלה, ניתן לראות את ההרים המושלגים אדמס, ריינייר, הוד וגם את סנט הלנס כמובן. ההתפרצות האחרונה של הר הגעש סנט הלנס, היא רמז למה עלול להתרחש אם ריינייר המכוסה במיליארדי טונות של קרח יתפרץ ביום מן הימים.

ההתפרצות הגדולה של הר סנט הלנס ב-18 במאי 1980 נותרה האירוע הוולקני הקטלני וההרסני ביותר מבחינה כלכלית בהיסטוריה של ארה"ב, חמישים ושבעה בני אדם נהרגו; 200 בתים, 47 גשרים, 24 ק"מ של מסילות ברזל ו-298 ק"מ של כביש מהיר נהרסו. מפולת אדירה, שהופעלה על ידי רעידת אדמה בעוצמה 5.1, גרמה להתפרצות שהפחיתה את גובה פסגת ההר מ-2,950 מ' ל-2,549 מ'. ההתפרצות שיבשה מערכות אקולוגיות יבשתיות ליד הר הגעש ואגם ספיריט למרגלות ההר, הפך למרק מבעבע חסר ומצן וחסר סימני חיים. למרבה הפלא, דווקא המערכות האקולוגיות המימיות באזור, כמו אגם ספיריט, נהנו מאוד מכמויות האפר, מה שאפשר לחיים להתרבות במהירות. שש שנים לאחר ההתפרצות, רוב האגמים באזור חזרו למצבם הרגיל. בנסיעה לעבר ההר הנוף הירוק מתחלף ביערות מלאים בגזעי עצים שנפלו או עומדים חסרי חיים.

היעדים הבאים שלנו לאחר מערות הלבה של הר הגעש סיינט הלנס, הם הפארקים הלאומיים ילוסטון וגרנד טיטון, אפילו הזמנו מראש מקומות לינה בחניוני קרוואנים בשמורות הלאומיות.

זה המסע שלנו

אנחנו משפחה בזמן

זה המקום בו נעדכן על הטיול שלנו, נקווה שהשמיים ימשיכו לחייך אלינו. מוזמנים לשתף ולכתוב לנו