על כביש 37 לאלסקה

הפעם על עיירה קטנה שאפילו לא טרחו לשנות בה את הזמן לזמן מקומי. היידר באלסקה, שם ביקרנו בערוץ הדגים (פיש קריק) וגם ראינו דובים כמובן. איפה שיש דגים, יש גם דובים בשלב הזה של השנה.

את הדרך לאלסקה עשינו מוושינגטון, לאחר סידורים בסיאטל עלינו צפונה לכיוון ונקובר, שוב דרך קנדה, כבר התרגלנו לעבור גבול בין ארצות הברית לקנדה וחוזר חלילה. לאחר מעבר הגבול, בילינו את הלילה בווילד קמפ (במילים אחרות – בחינם), ליד מפלי ההינומה, בבוקר אף עלינו לשם לצפות במפלים. המשכנו על כבישיה של פרובינציית בריטיש קולומביה בקנדה, זהו אזור פראי, פרובינציה רחבת מימדים, מנוקדת אגמים כחולים, הרים נישאים, קרחונים מכל עבר, נהרות זורמים וגם דגי סלמון המגיעים במעלה הזרם להשלים את מחזור חייהם. נסענו לצומת ומזיאדין ואגם מזיאדין, דרך ערוצי הנחל המובילים אליו (שם ירדנו מהקרוואן לצפות בדגי סלמון אדומים בערוץ הנחל, ולפתע דוב חום הגיח וחצה את הכביש, גם הוא כנראה התעניין בדגים), בקרבת מקום (כ 10 ק"מ דרומית לאגם) נמצא מפל בו ניתן לראות את דגי הסלמון מקפצים במעלה הזרם, מנסים לצלוח את המפל האדיר. גם באגם מזיאדין, צפינו בשני דובים זכרים על שפת האדם, בזמן שאנו אכלנו ארוחת צוהריים.  פקחים במקום, התריעו בפנינו שדובים חוצים את האזור כל העת, Be bear aware הם חזרו ואמרו…

גם בדרך צפינו בדובים רבים ובקרחון הדוב (Bear Glacier) המרשים הנשפך בדרך שלו מההר, כמו גם ערוצי נחל מלאים בדגי סלמון, אמא דובה שחורה עם גור שהשתעשע איתה, כתריסר דובים ביום, גם שחורים וגם דובי גריזלי חומים, מה עוד אפשר לבקש?

בסיום הכביש הגענו לעיירה הקטנה סטוארט אשר בקנדה, ממנה למחרת עברנו את הגבול לעיירה הקטנה יותר היידר, אשר בדרום המעבר הפנימי של אלסקה. זו הנגיעה הראשונה שלנו באלסקה, בסוף אוגוסט, בדיוק כשעברנו 7000 מייל (11200 ק"מ). היידר באלסקה, כל כך קטנה שלא טורחים להחליף שם את השעה, לשעון אלסקה. אלסקה נמצאת ממערב לקנדה, ועל כן היא שעה נוספת קדימה ביחס לבריטיש קולומביה (11 שעות במקום 10 שעות ביחס לישראל). אז הביקור בהיידר לא אכזב. מי שאוהב לראות דובים בטבע, צדים דגים, צריך לברור ולהחליט לאן להגיע באלסקה, ישנם מקומות ספורים (בעלות אפסית או מינימלית באלסקה) לצפייה בטוחה בדובים הצדים דגים בעונה. בהיידר צפינו בהם מקרוב, על גשרון עץ מעל ערוץ הנחל. הם הגיעו בכל בוקר, וגם אנחנו (בשני בקרים), חלקם עברו ליד הקרוואן שלנו בחניה, שניים צדו דגים בערוץ הנחל, וכמה מהם חצו את הכביש בזמן שחיפשנו מקום ללינה. הערוץ מלא בדגים, אך מפלס המים עולה, ומיום ליום נעשה קשה יותר לתפוס דגים חיים. אם כי יש הרבה כאלה שסיימו את המחזור שלהם בטבע, ונמצאים מתים בגדת הנחל. יפה לראות במבט על (מגשרון העץ), כיצד בכל צעד של הדוב עשרות דגים "תופסים מרחק" אך ממשיכים להיאבק במעלה הזרם, ממשיכים לדבוק ברצון להתרבות, וגם הוא הדוב, הרי רוצה לשרוד את החורף, ולאגור שומן החשוב לו לצלוח את שנת החורף בשלום. על הכביש המוביל להיידר, ראינו גם הרבה עיטמים לבני ראש.

בסיום הביקור בסטוארט והיידר עזבנו את אלסקה, והמשכנו צפונה לטריטוריית יוקון הפראית, עברנו בעיירה קטנה בשם ג'ייד סיטי, מתברר ש- 90 אחוז מהג'ייד המסחרי הנמכר בעולם מגיע משם, על אף שזו "עיר" אם ממצמצים, מפספסים אותה, חיים שם 20 תושבים בלבד. בערוץ דיסקברי משודרת תוכנית ריאלטי על העיירה והנפשות הפועלות בה, כבר 7 עונות….

 

על רגל אחת –

בדרך צפונה בבריטיש קולומביה, עברנו ב – Gitanyow totem poles שם צפינו בכ – 20 Totem Poles גבוהים.

מומלץ לחפש את מפל דגי סלמון הקופצים במעלה הזרם (Meziadin Ladder)

קמפינג נפלא באגם מזיאדין, וכביש 37 יפהפה, כמו גם קרחון Bear Glacier.

וכמובן ערוץ הדגים, שנקרא Fish Creek ב Hyder (כניסה 6 דולר למבוגר)

ג'ייד סיטי נמצאת על הדרך צפונה, יש שם קמפינג חינם, ואפילו קפה חינם בחנות הג'ייד

בפוסט הבא ממשיכים צפונה – לעיירות המספרות את סיפור הבהלה לזהב.

זה המסע שלנו

אנחנו משפחה בזמן

זה המקום בו נעדכן על הטיול שלנו, נקווה שהשמיים ימשיכו לחייך אלינו. מוזמנים לשתף ולכתוב לנו