הדובים בהיינס

בשנות התשעים עלתה לאוויר התוכנית "חשיפה לצפון" המספרת על רופא יהודי שסיים את לימודי הרפואה שלו באנקורג' שבאלסקה על חשבון המדינה. בתמורה היה עליו לשמש כרופא בבי"ח בעיירה קטנה (פיקטיבית) בשם סיסלי המרוחקת 100 ק"מ מכל יישוב אחר. החום האנושי בעיירה הקטנה על המרקע בשנות ה-90 קנה את עולמי. הפעם על העיירה היינס. על דובים, דובות, גורים, דגים וגם פלאפל באלסקה!

הפעם השלישית שנכנסנו לאלסקה מיוקון, הייתה דרך הפארק הלאומי קלואן, (kluane NP) אשר בקנדה, משם ליישוב שנקרא "צומת היינס", וממנו כל הדרך מערבה למעבר הגבול לעיירה היינס. העיירה הזו הנמצאת במעבר הפנימי, קרובה יחסית לעיירה סקאגווי (אך דרך המים). אנחנו כבר באמצע חודש ספטמבר, מזג האוויר מרגיש לנו מושלם. התעוררנו בבוקר על הכביש לצומת היינס לנוף של הרים מושלגים וצבעי סתיו מרהיבים. בפארק הלאומי קלואן, אגמים רבים וכמובן דובי גריזלי לעיתים במרחק נגיעה בצד הכביש. לעת ערב נכנסנו להיינס, לצד נהר הצ'ילקוט צפינו בשני דובי גריזלי גדולים ושלושה עיטי דגים. שוב הרווחנו שעה, הזזנו שעה אחורה, כעת 10 שעות מישראל (שעון אלסקה).

זה היה המעבר גבול הכי פשוט, כבר פעם שביעית שחוצים בין קנדה לארה"ב, ופעם שלישית לאלסקה (בחלק ממעברי הגבול שואלים מיליון שאלות, ואף נכנסים פנימה לקרוואן, ומחפשים במקרר, פירות, ירקות, ביצים…).

היינס הייתה ונותרה מופלאה, עיירה קטנה עם אנשים נפלאים. מזכירה לי את העיירה הפיקטיבית סיסלי, מתוכנית הטלוויזיה חשיפה לצפון ששודרה בערוץ היחיד שהיה בטלוויזיה של שנות ה 90.

ולמי שלא מכיר, בתקציר – בשנות התשעים עלתה לאוויר התוכנית "חשיפה לצפון" המספרת את סיפורו של רופא יהודי בשם ג'ואל פליישמן שסיים את לימודי הרפואה שלו באנקורג' שבאלסקה על חשבון המדינה. בתמורה היה עליו לשמש כרופא בבי"ח בעיר הגדולה למשך ארבע שנים, בפועל הוא נשלח לעיירה קטנה (פיקטיבית) בשם סיסלי המרוחקת 100 ק"מ מכל יישוב אחר. החום האנושי בעיירה הקטנה כאנטיתזה לצבעי החורף הקרים באלסקה, הוא זה שקנה את עולמי באותה עת.

מקור השם אלסקה הוא במילה האלואטית Alyeska שמשמעותה האדמה הגדולה של המערב. שטחה גדול כמעט פי 80 משטח ישראל, והיא מהווה כחמישית משטחה של שאר ארה"ב. היא הפכה ב-1959 למדינה ה-49 של ארה"ב. יש בה מאה אלף קרחונים, 3000 נהרות, שלושה מיליון אגמים והרבה פחות תושבים (כ 700 אלף).

בהיינס יצאנו לערוץ נחל מפורסם, בסמוך למקום בו סופרים את דגי הסלמון העוברים, באנגלית נקרא Weir, כמו בביקור קודם שלי לפני 14 שנה במקום, גם הפעם שמחנו לגלות שהדובים עדיין מגיעים למקום. זהו אחד המקומות היחידים באלסקה, בו ניתן לצפות בדובים צדים דגים במים, בחינם. למקומות נוספים באלסקה, יש להגיע בשיט או בטיסה, וזה עולה המון, בטח למשפחה. כחובבי דובים, בילינו המון במחיצתם וצפינו בהם צדים במעלה הזרם, הייחוד של המקום, שבעצם נוצר בו "פקק תנועה" של דגי סלמון, באזור ה Weir במקום עוברים דגי סלמון משלושה סוגים.

זה מרגיש ונראה כמו סרט טבע אל מול עיננו, במהלך היום מגיעות משפחות עם גורים. כיוון שהזכר לא בעניין גידול הצאצאים, מדובר בנקבות עם גורים. אנו צפינו במספר משפחות, כולם היו דובי גריזלי. הדובות יורדות מהיער עם הגורים, חוצות את הכביש, נכנסות לנהר, וצדות דגים במיומנות ובזריזות. אחרי יום או יומיים כבר זיהינו כל משפחה, ואף את האופי של כל דובה וגור. כמובן כמה גורים לכל דובה, מי הציידת המיומנת יותר, אילו דובים חוצפנים, אילו מעיזים להיכנס למים, אילו יעדיפו לאכול על סלע או לצד היער או מי אוהב לריב עם אחיו, את האמיצים, השחיינים, הקופצים בין הסלעים, את המשפחות המתגוררות ביער מימין לגדת הנהר ואת אלה שמשמאל. המקום גם מלא גם בעיטי דגים יפהפיים, כמו גם שחפים ועורבים המחפשים הזדמנות לאכול דגים.

צפינו בסיטואציות מעניינות רבות, אינטרקציות בין הדובות לגורים. גורים שאיבדו את אימם, רצים וצורחים. גורים שוחים במים, נעמדים, מתגרדים על גבי גזעי עצים, חוצים את הכביש מטרים ספורים מאיתנו. דובות בוגרות נוהמות אחת על השנייה, כאשר מתקרבות יתר על המידה לטריטוריה. כמובן דובות תופסות דובים במים, כל כמה דקות נתפס דג, זה נראה קל…

באחד הערבים אמא וגורים עברו את הכביש כשאני מיתר ומנור היינו להערכתי שני מטרים מהם… הרמנו ידיים להיראות גבוהים, ודיברנו עם הדובה. היא המשיכה לכיוון הקרוואן וירדה לנהר. לא רק דובים, מתברר שיש פלאפל בעיירה הקטנה היינס. כן פלאפל ! נתקלנו בדוכן עם מוכרת מקסימה שסיפרה לנו רבות על חייה בעיירה, המוכרת הסבירה שהיא מכינה בעצמה את כדורי הפלאפל, ומכניסה אותם לתוך לאפה, כי מסתבר שלא שמעו על פיתות באלסקה. גם אין לה טחינה, היא מכינה את המנה עם רוטב צזיקי שזהו מן יוגורט יווני. כשסיפרנו לה שאנחנו מישראל, היא ממש התרגשה, במיוחד שאמרנו שאצלנו בכל פינת רחוב מוכרים פלאפל, וזה ממש מאכל לאומי אצלנו בארץ. אז היא ממש רצתה לדעת מה אנחנו חושבים על הפלאפל שלה בתור אנשים שטעמו לא מעט פעמים פלאפל טוב. האמת שנראה היה שהיא די חוששת מ"הביקורת" שתגיע. ככה בעצם הילדים הפכו למבקרי מסעדות (או יותר נכון מבקרת דוכן פלאפל) באלסקה. לאחר שאכלנו בקרוואן, "הציון" שהוחלט לתת למנה הינו 9.5 מתוך 10. הפלאפל היה באמת טעים, אך חסרו לנו טחינה או חומוס וגם פיתה אמיתית.

בדרך צפונה חזרנו על עקבותינו לכיוון צומת היינס ומשם צפונה לכיוון מעבר גבול נוסף לאלסקה הפעם למרכז אלסקה דרך ביבר קריק. בדרך צפונה, בשעות הערב הדר זיהתה דוב גריזלי ענק ובלונדיני, שהסתווה היטב בצמחיה הצהבהבה ממש לצד הכביש. הגריזלי נעמד על שתי רגליו האחוריות, סביבו צבעי סתיו ומעל ראשו הר מושלג, תמונה מדהימה המייצגת היטב, את החוויה בדרכים.

בדיעבד התברר לי ש"חשיפה לצפון" כלל לא צולמה באלסקה. התוכנית צולמה במדינת וושינגטון בארה"ב (בה התחלנו את המסע שלנו) והמקומיים באלסקה, היו נורא ביקורתיים כלפיה. שכן היו בה לא מעט טעויות בתסריט. אך החום והמרקם האנושי שפגשנו בהיינס, הרגיש ללא ספק אמיתי, בדיוק כפי שדמיינתי את המקום בתחילת שנות התשעים אל מול מסך הטלוויזיה.

על רגל אחת: