הנה כבר עברנו 18 אלף מייל, בעוד רגע ארבעה חודשים, ואנו כבר בארצות הברית עם הפנים דרומה. אז מה היה לנו ? לא התאפקנו וחזרנו להרי הרוקי בקנדה, השתתפנו בפסטיבל לכבוד דגי סלמון, טיילנו בין עצי סקויה הנושקים לעננים, וביקרנו באגם העמוק בארצות הברית שנוצר בתוך הר געש.
הנה כבר עברנו 18 אלף מייל, בעוד רגע ארבעה חודשים, ואנו כבר במרכז ארצות הברית עם הפנים דרומה. כמובן ש-גוגל עקב אחרינו במהלך חודש אוקטובר, יש אפילו מפת ציוני דרך, לחודש אוקטובר.
אז מה היה לנו? כפי שכתבתי בפוסט הקודם בשבוע הראשון של אוקטובר עזבנו את אלסקה, המשכנו עם זוהר הקוטב לתוך קנדה, למעיינות חמים מרהיבים מנהר ליארד, משם כ 500 ק"מ נסיעה עד לעיירה פורט נלסון, בו עצרנו לנוח ונהנינו ממרכז קהילתי נפלא לילדים.
הדרך משכה אותנו מזרחה לביקור חפוז נוסף בהרי הרוקיס הקנדיים, דרך העיירה המקסימה ג'ספר. תחילת אוקטובר היא עונה נפלאה לצפות בחיזור של האיילים הקנדיים כמו גם האיילים הקוראים. לשמחתנו באמת הצלחנו לצפות באיילים קנדיים, זכרים שאספו כמה נקבות סביבם. חלק מהאגמים קפאו, הכבישים לבנים, בשעות הבוקר הפרחים לובשים תפרחת לבנה של קרח, וגם אנחנו קצת קופאים בלילה… החימום עובד שעות נוספות, בבוקר כשמתעוררים הלחות סביב הקרוואן קופאת מכל הפתחים.
מהרוקיס הקנדיים, המשכנו דרומה בקנדה לכיוון אגם אדמס, אני זוכר בעבר כשעלינו צפונה, הרבה שלטים המורים על התקנת שרשראות שלג בצד הכביש די הלחיצו אותי. לפחות כרגע לשמחתי אין שום בעיה כרגע מבחינת שלג/קרח… אפילו דגי הסלמון ממש מאחרים את ההגעה שלהם לנחלים כאן. לא תם בחרנו באגם אדמס, הנדידה של סלמון מסוג sockeye אמורה להתרחש בסוף ספטמבר, אפילו הגענו לפסטיבל הצדעה לדגי סלמון באגם, הפסטיבל נפתח ב 30.9, אבל הסלמונים לא הגיעו… אנחנו הגענו לשם באמצע אוקטובר, בשלב הזה כבר הגיעו אלפי דגים, אך לא מיליונים… הגעת הדגים במיליונים לאגם, הינה במחזורים של שנים דומיננטיות. כל ארבע שנים (זהו מחזור החיים של הדגים), 2022 הינה שנה דומיננטית לשמחתנו. המספרים הבאים משקפים את מצב הדגים: ב 2010 הגיעו כ 4 מיליון, ב 2014 ירד ל 700 אלף, ב 2018 ל 400 אלף (עשירית תוך 8 שנים). השנה מצפים למיליון דגים. אבל הם כרגע באגם אדמס, הדגים מחכים שהטמפרטורה תרד לפני שהם מתחילים לחפור גומות ולהפרות ביצים. זה מאוד מדאיג כאן את הקנדים. הם משנים כל הזמן את חוקי הדיג ומנסים לראות איך לשמור ולשמר, אבל לא לגמרי מבינים מהם הגורמים לירידה הדרסטית בכמות הדגים החוזרים. כשאחת המתנדבות המסבירה על הדגים, ראתה שאנו עם ילדים, היא אמרה, "אנחנו צריכים חוקרים, שינתחו את המספרים וסטטיסטיקות, חסרים לנו אנשי מדעים, תעודדו את הילדים לעסוק במדע". במקום הסברים גם על מצב לוויתני האורקה (אלה שאוכלים דגי סלמון, וראינו בעבר בטלגרף קוב, באי ונקובר).
מכאן המשכנו בדרך מוכרת לנו, לפני כ-7 שנים ביקרנו בעיר קמלופס וממנה נסענו לעיירת סקי קטנה בהרים – Sun Peaks. במהלך אוקטובר העיירה נראית מנומנמת, לפני תקופת השלגים, ואחרי הבום התיירותי של הקיץ. עם זאת בתי קפה ומסעדות פתוחים, כמו גם כל מיני משחקי רחוב (קליעת שקים למטרה, פינג פונג, שח-מט ודמקה ענקיים – וגם פסנתר רחוב לנגינה). נופר ניגנה ולא רצתה לעזוב.
המשכנו דרומה לתוך ארצות הברית, דרך מדינת וושינגטון לאורגון וקליפורניה על כביש החוף 101. שם טיילנו ביער הענקים, בין עצי סקויה נאה מגבוהים בעולם בפארק הלאומי רדווד. בפארק עצים משני סוגים: סקויה ענקית וסקויה נאה. האזור מלא בערפל, העצים האלה יודעים "לשתות" מים מהערפל באוויר, במקום להעלות מים לגובה העצום שלהם, יותר מ 100 מטר לחלקם. רוב עצי הסקויה בעולם נכרתו ב 100 השנים האחרונות, הרי מכל עץ כזה ניתן לבנות מאות רהיטים, אלה עצים חזקים, בעלי עמידות גבוהה למים וגם לשריפות. נותרו רק 4 אחוז מהעצים האלה בעולם. כיום יש כ 400 עצים בעולם כולו שצמרתם מדגדגת את העננים בגובה מעל 100 מטרים, כולם מסוג סקויה נאה. העץ הגבוה בעולם קיבל את השם היפריון גובהו 116 מטרים, הוא צעיר יחסית בן 600 שנה. הוא וגם הבאים אחריו ברשימה, נמצאים ברדווד. ההגעה לעץ הגבוה בעולם הייתה בגדר סוד, אך מיקומו (מחוץ למסלול) פורסם על ידי בלוגרים ורשתות חברתיות, ולפני כחודשיים, מצאו כי תיירים מפלסים דרכם ביער אליו, מלכלכים, משתמשים בשירותים בטבע. כעת ההגעה לשם אסורה, מי שיימצא לידו, מסתכן בקנס 5000 דולר ואף במאסר. זהו האורגניזם התמיר ביותר על פני כדור הארץ.
חוקרים מעריכים כי עץ לא מסוגל לצמוח מעל 120-130 מטרים, בשל כוח הכבידה שפועל על מערכותיו.
בין עצי הרדווד טיילנו יומיים, מסלולי טיול מעוררי השראה בין סקויה ענקית וסקויה נאה, מסלול הליכה הנקרא Big Tree, ומסלול הליכה נוסף ל Elk Meadows. ליד עיירה קטנה בשם אוריקי צפינו במאות איילים קנדיים זכרים ונקבות, מחפשים מקום ללינה, במדשאה ליד מגרש משחקים בעיירה.
המשכנו בנסיעה מזרחה, מצפון קליפורניה שוב לאורגון על מנת להגיע לפארק הלאומיCrater Lake בבדיקה של התחזית, גילינו שבקרייטר לייק יורד שלג… הכבישים קפואים, וניתן להיכנס רק עם גלגלי שלג מתאימים. וסביבנו ? שמש… כיוון שהפארק הלאומי פתוח, החלטנו לנסוע לכיוון, ולנסות להיכנס אל הפארק, ובכלל היה מרגש להמתין ולראות כיצד הנוף הופך לחורפי ואף מושלג. אכן אחר זמן קצר, הגענו לכביש צר בין עצי מחט שהלבינו, גם הדרכים כולן לבנות.
כך החורף הפציע והפתיע עם שלג על הכביש לעבר הפארק הלאומי קרייטר לייק. בכניסה לפארק הלאומי סלקציה לבעלי גלגלים מתאימים. עברנו את הסלקציה עם "גלגלי כל השנה" ונסענו על השלג עם הקרוואן. קרייטר לייק הוא אחד האגמים העמוקים בעולם, נמצא בתוך לוע של הר געש עצום. בתוך האגם נוצר הר געש נוסף (זהו אי הנקרא וויזרד, וניתן אף להפליג אליו בעונה המתאימה ולטפס עליו). הר געש בתוך הר געש. האגם הענק שמימיו כחולים, בעומק 592 מטרים, העמוק ביותר בארה"ב, התשיעי בעולם כולו. אגם בלוע של הר געש כבוי, שנוצר לפני כ 7000 שנה. בהחלט אחד המרהיבים. טיילנו בנקודות התצפית הפתוחות סביב האגם, גם בשלג העמוק. מזג אוויר נפלא שמים כחולים, לצד נטיפי קרח עצומים הנוטפים ומנצנצים על עצי המחט. במסלול במעלה ההר, העצים עמוסים בשלג, בהחלט אחד הפארקים המרהיבים!
על רגל אחת:
- ביקור ברוקיס הקנדיים
- פסטיבל הצדעה לדגי סלמון באגם אדמס
- הפארק הלאומי רדווד בקליפורניה
- הפארק הלאומי קרייטר לייק באורגון
בפוסט הבא על הדרך מזרח לאיידהו, וויומינג ומונטנה
זה המסע שלנו
אנחנו משפחה בזמן
זה המקום בו נעדכן על הטיול שלנו, נקווה שהשמיים ימשיכו לחייך אלינו. מוזמנים לשתף ולכתוב לנו