ממדינת אורגון המשכנו לאיידהו, לפארק דיונות חול בשם ברונו. התהלכנו על מכתשי הירח , והמשכנו לוויומינג ומונטנה לבקר שוב בפארקים הלאומיים גרנד טיטון וילוסטון. סיימנו את החודש בדפיקה על דלתות למלא דליים של ממתקים לכבוד ליל כל הקדושים.
דיונות החול בפארק המדיני Bruneau dunes state park באיידהו נישאות לגובה של מעל 100 מטרים, הדיונה (חולית בעברית) הגבוהה ביותר בפארק בגובה 143 מטרים! כדי להרגיש את דיונות החול העצומות, טיפסתי עליהן עם הילדים. זה לא פשוט, הדיונה די תלולה, הרגליים שוקעות בחול, והתמלאנו בחול במהלך הטיפוס. אך היה ממש כיף לטפס ומספק להצליח להגיע כולנו לפסגת הדיונה, ובמיוחד לראות את כל הנוף מלמעלה. הרוח היא זו שנושאת את גרגרי החול, אל שמורת הטבע הזו, החולות בעצם כל הזמן נודדים ואפשר לראות על הדיונה את צורת משב הרוח.
בערב נשארנו עם הקרוואן בקמפינג בסמוך לדיונות. הדלקנו מדורה, צלינו מרשמלו, הכנסנו תפוחי אדמה למדורה, שרנו, נופר ניגנה ביוקללה והקראנו סיפורים. אפילו הכנסנו למדורה אבקה שהופכת את האש לצבעונית, היה מדהים! בבוקר, העקבות שלנו על דיונת החול נעלמו כלא היו, הרוח פיסלה ועיצבה את הדיונה מחדש.
בהמשך הדרך באיידהו עצרנו במעיינות חמים בטמפרטורות שונות ומשם המשכנו לפארק לאומי בשם "מכתשי הירח", Craters of the Moon. לפני כ-2000 שנה התפרצה שם לבה (במונחים של כדור הארץ נחשבת ללבה צעירה) והיום הפארק מלא בתצורות סלע מיוחדות, חלקם נראים כהרי געש או מערות לבה. אבני בזלת כבדות לצד אבני טוף קלות ועוד סוגים של אבני לבה עליהן ניתן לראות את צורת הזרימה של הלבה. פני הקרקע נראים כפני הקרקע של הירח, ובעבר ביקרו במקום כל האסטרונאוטים שיצאו למשימת אפולו 14! הם הגיעו כדי ללמוד גאולוגיה (מדע הסלעים) ואיך לאסוף אבנים מהירח!
במהלך החודש הזה אנו מרגישים אווירת הלואין בארצות הברית (החג נקרא בעברית ליל כל הקדושים, ונחוג ב- 31 באוקטובר, לאחרונה גם בישראל החלו לחגוג אותו). חנויות הסופרמרקט נתמלאו בתחפושות מפחידות, הבתים קושטו באופן מפחיד עם שלדים היוצאים מתוך קבר, רוחות רפאים, קורים עם עכבישים ענקיים ודלועים מוארות. גם אנחנו קישטנו את הקרוואן שלנו במדבקות מפחידות, קנינו דלעת כתומה שחתכנו לה תווי פנים והדלקנו בתוכה נר. מאיידהו המשכנו למדינות וויומינג ומונטנה, וביקרנו שוב בפארקים הלאומיים גרנד טיטון וילוסטון, רצינו לראות אותם תחת מעטה שלג לבן. העיירה ג'קסון נמצאת סמוך לפארק הלאומי גרנד טיטון, בה הילדים השתתפו בפסטיבל שכלל תחרות תחפושות, דוכני יצירה וכמובן הרבה ממתקים ואביזרים לחג כמו טבעות ושרשראות מפחידות או מסכות.
בפארק הלאומי גרנד טיטון פסגות ההרים מושלגות, וראינו עוד איילים קוראים ואפילו דוב גריזלי. משם המשכנו צפונה לתוך הפארק הלאומי ילוסטון, בו נסענו יומיים (אלה בעצם היומיים האחרונים בהם הדרכים כולן פתוחות לטיול). חזרנו לילוסטון כיוון שבביקורנו הראשון בפארק הכביש המוביל לעמק לאמאר היה סגור (תוצאה של השיטפונות בפארק בחודש יוני).
נכנסו לפארק ביום הראשון מחלקו הדרומי (מגרנד טיטון), ונסענו לאזור הגייזרים של נורים, אף הספקנו לצפות בגייזר אולד פיית'פול מתפרץ. שם במרכז המבקרים בישרו לנו שלא ניתן לישון בפארק הלאומי ומחר היום האחרון לטיול בו. כיף לחזור לשמורה שהלבינה משלג. יצאנו לעיירה ווסט ילוסטון, ולמחרת בדיוק בסוף אוקטובר, נכנסנו מהכניסה המערבית, נסענו צפונה לאזור מעיינות ממות' ומשם מזרחה לעמק לאמאר. העמק באמת לא אכזב, צפינו במאות ביזונים עדרים רבים, גם באיילים, וגם ב-קויוט (זאב ערבות המצוי באמריקה). בערב יצאנו מהעמק מזרחה, לעיר בשם קודי Cody (על שם באפלו ביל קודי). הנמצאת במדינת וויומינג – שם כפי שתכננו מראש, יצאנו לדפוק על דלתות בתים, לכבוד ליל כל הקדושים ב 31.10
מבלי להכיר (מה אפשר לעשות, פעם ראשונה שלנו ב-קודי…) בחרנו שכונה שנראית מתאימה, הילדים יצאו מחופשים עם הדר לדפוק על דלתות בתים, שנראו מתאימים (כאלה שהקפידו למלא את החצר שלהם בתפאורה מפחידה) ובכל פעם שנפתחה הדלת, צעקו באנגלית "טריק או טריט" (תעלול או ממתק). "איום" על האנשים בבית, שאם לא יתנו ממתק, יעשו להם תעלול. הם הצליחו למלא דלי שלם בממתקים. החג בהחלט מספק פרנסה לרופאי השיניים. פה באמריקה לא מבזבזים רגע דל, כבר למחרת, סניפי הוולמארט עברו לאווירת כריסמס, פסלי סנטה קלאוס, גרביים אדומים ופתיתי שלג.
על רגל אחת:
- איידהו – דיונות חול, מעיינות חמים, מכתשי הירח
- הפארק הלאומי גרנד טיטון ופסטיבל האלואין בג'קסון
- הפארק הלאומי ילוסטון כולל עמק לאמאר
- טריק או טריט – חג הממתקים , דופקים על דלתות בעיר קודי
בפוסט הבא של הדר על מימד הזמן, דינוזאורים, ומה חלקנו בכל הדבר הזה
זה המסע שלנו
אנחנו משפחה בזמן
זה המקום בו נעדכן על הטיול שלנו, נקווה שהשמיים ימשיכו לחייך אלינו. מוזמנים לשתף ולכתוב לנו
